הפרעות אכילה- זיהוי, הכרה וקבלת עזרה

רקע-

הפרעות אכילה נמנות כיום עם המחלות הנפוצות ביותר והלא מובנות בקרב נערות ונשים צעירות בעולם המערבי, בין 90%-95% מהמתמודדים עם הפרעת אכילה הן נשים צעירות. הפרעות אלו מתחילות לרוב בגילאים צעירים (גיל ההתבגרות המוקדם) (Hoek,2006 בתוך: לצר ושטיין, 2011).

שלב ראשון זיהוי הבעיה-

בתוך המושג המוכר והשגור "הפרעות אכילה" מסתתרים ארבעה סוגים שונים של הפרעות:

1. אנורקסיה נרבוזה (Anorexia nervosa):

בעלת הקריטריונים הבאים-

* משקל גוף מתחת למינימום הנורמאלי לגיל ולגובה (ירידה של 15%)

*פחד עצום מפני עליה במשקל או השמנה למרות תת המשקל.

* עיוות בדימוי גוף, הפרעה בתפיסת משקל הגוף או צורתו השפעה ניכרת של משקל וצורה על הערכה עצמית או הכחשת החומרה של משקל הגוף הנמוך הנוכחי.

* אין ווסת במשך לפחות 3 מחזורים עוקבים.

הפרעה זו מחלוקת לשני תת-סוגים-

א. נרבוזה מגבילה-ירידה קיצונית במשקל תוך צמצום ניכר באכילה ופעילות יתר גופנית.

ב. אנורקסיה נרבוזה מטהרת- הכוללת התקפי אכילה, הקאות יזומות ושימוש במשלשלים (APA,2000).

2. בולימיה נרבוזה (Bulimia nervosa): מתבטאת בהתקפי אכילה בלתי נשלטים המלווים בהתנהגויות מפצות שנועדו לירידה במשקל התופעות מתרחשות בתדירות של לפחות פעמיים בשבוע במשך שלושה חודשים ברציפות. החולות בבולימיה הן לרוב במשקל תקין או עם מעט עודף משקל (APA,2000).

3. הפרעת אכילה בולמוסית (Binge Eating Disorder): מאופיינת בהתקפי אכילה בלתי נשלטים בתדירות של לפחות פעמיים בשבוע שישה חודשים ברציפות, המלווים במצוקה נפשית משמעותית. בהפרעה זו אין התנהגויות מטהרות/מפצות (APA,2000).

4. הפרעות אכילה לא ספציפיות (Eating Disorders Not Otherwise Specified): קטגוריה זו כוללת הפרעות אכילה חלקיות שאינן מוגדרות דיה, אך כוללות עיסוק מתמיד בדיאטה והפרעה בדימוי גוף (Shisslak, Crago & Estes, 1995).

שלב שני- הכרה בבעיה ופנייה לעזרה-

חשוב להבין כי בבסיסן של הפרעות האכילה השונות קיים אלמנט השליטה/ חוסר השליטה. אנשים אלו רואים באוכל ובהשמנה אלמנט של שליטה עצמית. הם יחליטו מה נכנס לגופם ומה לא. התנהגויות סגפניות כלפי אוכל נתפסות כ"חיוביות" והן מחזקות את תחושת השליטה העצמית. במקביל, התקפי זלילה ואכילה כפייתית מחזקים תחושות של חוסר אונים, כישלון, שנאה עצמית ובושה.

כך או כך, המתמודדים עם הפרעות אכילה כועסים מאוד כש"נדחפים להם לצלחת", והרבה פעמים יעדיפו לאכול בסתר (כך הם חופשיים מביקורת/ דאגה של הסביבה).

שני אלמנטים אלו: שליטה + הסתרה, עלולים למנוע מהמתמודדים לבקש עזרה/ להודות כי קיימת בעיה.

שלב שלישי- טיפול קוגניטיבי-התנהגותי-

הטיפול בהפרעות אכילה איננו אחיד הוא משתנה בין הפרעה אחת לאחרת, בין מאפיינים אישיותיים וסביבתיים. על אף השונות בין סוגי הטיפול הקוגניטיביים התנהגותיים השונים ניתן לראות מבנה שהוא פחות או יותר דומה בין כולם והוא כולל את השלבים הבאים:

1. שלב פסיכו-הדרכתי הכולל הדרכה מפורטת על מהותן של ההפרעות אכילה, הגורמים ועל אופי הטיפול שהם עומדים לעבור. מטרותיו והטכניקות הטיפוליות המוצעות. המטפל מברר את מידת המוטיבציה והנכונות של המתמודד עם הפרעת האכילה לשתף פעולה עם הטיפול.

2. התערבות התנהגותית: מתחילים להתבצע באופן הדרגתי שינויים התנהגותיים ומשימות שונות במהלך השבוע שמטרתן לשנות את הרגלי האכילה (מעבר מדיאטה לתזונה בריאה) ולשבש את אותם טקסי טיהור (הקאות, שלשולים, כדורים וכד'). בשלב הזה לומדים מיומנויות להתמודדות עם חרדה, לחץ, כעס (וכד') אשר לא כוללים אכילה רגשית.

3. התערבות קוגניטיבית: הבנת מהות הבעיה, ממה היא נובעת. מה המקום שיש לאוכל בחייהן ואיל הכל התחיל. בתהליך הקוגניטיבי מתמקדים בזיהוי מחשבות אוטומטיות ואמונות יסוד המהוות את לב הבעיה ושינוי צורת החשיבה. המטופלים לומדים לערער את עיוותי החשיבה המעודדים ומעצימים את הפרעת האכילה.

ראה/י לדוגמה את איור 1: המודל הקוגניטיבי-התנהגותי העל אבחוני לטיפול בהפרעות אכילה, סכמה לא פונקציונלית להערכה עצמית (Fairburn et al.,2003), מתאר את מסלול החשיבה ואת היחס לאכילה.

4. עזרה בשימור השינוי והפיכתו לדרך חיים.